חדש ביד שרה: מרפאת שיניים ניידת בפריסה ארצית
סבא חולה, לא יכול לצאת מהבית וכואבות לו השיניים? אמא מרותקת למיטה עם כאבי גב וסובלת מדלקת בחניכיים? מרפאת השיניים הניידת של יד שרה תגיע אליהם עד הפה. בתום תקופת ניסיון, במתכונת פיילוט מצומצמת ובירושלים בלבד, משיק הארגון באופן רשמי את השירות בפריסה ארצית ומציב ניידות ייעודיות עבורו גם בצפון הארץ ובדרומה.
זהו עוד מיזם מבית יד שרה שכמעט בלתי-נתפס שאיש לא חשב עליו קודם: קשישים ומרותקי בית שאינם מסוגלים להגיע בעצמם לרופא, מקבלים טיפולים מסורים ומסובסדים בחדר השינה שלהם או בבית האבות, שהופכים למרפאת שיניים של ממש – מניקוי אבנית ועד עקירות, מצילומי רנטגן ועד טיפול בזיהומים ובעששת. מי שלא מסתפק בזה יגלה מהר מאוד שהרופא משמש גם כחצי פסיכולוג.
ניידות יד שרה מאובזרות בכל הציוד הדרוש למתן השירות, אך עד עתה, כאמור, פעלה רק אחת כזו, בירושלים בלבד. כעת, הודות לקרן הלמסלי, שהתגייסה ותרמה 750 אלף דולר להקמת המערך הארצי, נרכשו מרפאות נוספות והשירות הורחב מאזור המרכז גם לצפון ולדרום. השאיפה: להגיע לכל קשיש או בעל מוגבלות הזקוק לטיפול – היכן שלא יהיה.
מנכ”ל יד שרה, משה כהן, אומר כי הוא שם לו למטרה למנוע מצב שבו אדם מבוגר או מרותק בית במדינת ישראל לא יוכל לאכול רק משום שאינו מסוגל להגיע למרפאה. הארגון היה הראשון להרים את הכפפה בנושא זה, לפני שלוש שנים, ומאז – על אף הקושי המקצועי והלוגיסטי הרב הכרוך בהפעלת הניידות – הידיעה על השירות עברה מפה לאוזן בקרב אוכלוסיית הקשישים ובבתי האבות.
מנהלת המערך, נעמה ברונסקי, המשמשת גם כסייעת הרפואית בשלוחה הירושלמית שלו, מספרת כי לעתים היא נתקלת בעבודתה ב”הזנחה של השיניים שהיא ברמה של טראומה”. זו אחת הסיבות לכך שהמשימה קשה במיוחד, וכתוצאה מכך גם הניסיון לגייס רופאים מתנדבים, שהם גם ברמה מקצועית גבוהה וגם רואים בכך שליחות, מתברר כאתגר לא פשוט.
בירושלים פועל המערך בשנים האחרונות במשך שלושה ימים בשבוע, מבוקר עד לילה ללא הפסקה, כאשר על העבודה הרפואית מנצח ד”ר נריה שמאלוב. “היו לנו מתנדבים נוספים, אבל הם פשוט נשברו”, מודה ברונסקי. המנכ”ל כהן מסביר ש”צריך אישיות ממאוד מיוחדת כדי לעסוק בזה” ומספר כי “אחת המטופלות אמרה שמתנדב כזה צריך להיות יותר פסיכולוג מרופא”.
“זה לא רק הטיפול, שקשה כשלעצמו, אלא לא פחות מכך גם מה שקודם לו – להצליח להגיע לשיתוף פעולה מצד החולה ולרמת היגיינה שתאפשר אותו”, מוסיפה מנהלת המערך, “לפעמים זה קשיש עם דמנציה קלה, ומנסים בכל זאת לתקשר איתו. זה מתחיל בלדבר עם הבן או העובדת הזרה ואם זה מתאפשר אז מטפלים בזיהומים, ואז ניקוי אבן, סתימות, עקירות, מעקבים של עששת, תחזוקה”.
מאידך יש גם מקרים של חוסר שיתוף פעולה, או שלרופא השיניים אין איך לסייע: “אנחנו הרי צריכים שהמטופל יפתח את הפה. לפעמים אנחנו רוצי להרדים לו את השן בזריקה והוא סוגר עלינו את הפה. במקרים חמורים אנחנו מפנים לבית חולים. יש כאלה שאבדו להם שיניים תותבות, ולפעמים ההסתגלות לחדשות בגיל הזה יותר קשה מאכילה בלי שיניים, או שפשוט אין על מה להחזיק אותן”.
“אנחנו עושים את כל סוגי הטיפולים, חוץ מניתוחים ושתלים, שבשבילם צריך חדר ניתוח”, מסכמת ברונסקי, “צריך לזכור שאנחנו לא נמצאים במקום סטרילי אלא עובדים בתנאי שטח. זה לא בית מרקחת או מעבדה והטיפול מסובך. ועדיין יש לנו צוות מסור וניידת מאובזרת קומפלקט – כולל מכשיר רנטגן. יש אנשים מטופלים אצלנו כבר שנים. עכשיו נוכל לשרת גם את תושבי הצפון והדרום”.