ביד שרה נוהגים אחרת!

כשנהג מגלה שהנוסעים לא הגיעו, הוא מתאכזב. אבל ביד שרה נוהגים אחרת. כשנוהגים עם כל הלב, מצילים חיים. על הדרך.

זו הייתה אמורה להיות נסיעה שגרתית. 

יום חמישי בערב, נהג הנכונית קובי זיו צריך להסיע מוגבלת תנועה מהדירה המוגנת בו היא שוהה לאורך השבוע אל בית הוריה. 

ההזמנה שגרתית, גם הנסיעה אמורה להיות כזו. האב אמור להמתין לנהג הנכונית שם, בדירת הבת, להסיע את עגלת הנכים אל הנכונית ולהעלותה מהנכונית אל הבית. שום דבר מיוחד.

בעצם? גם אין שום דבר מיוחד בזה שהנוסעים לא המתינו בנקודת המוצא. נהגי הנכוניות התרגלו לנהוג באורך רוח. הם מבינים שציבור הנוסעים הייחודי שלהם זקוק לסבלנות. ולא רק זה, למרבה הצער הם אפילו התרגלו לביטולים בלי להודיע. קורה שמגיעים והנוסעים כבר הסתדרו… לא נעים, אבל כולם יודעים שאין על הלב הענק של הנהגים ביד שרה.

לכאורה, זה גם מה שקרה הפעם. הם לא היו, לא הבת ולא האבא. הם לא ענו לטלפון, גם הנקישות בדלת לא העלו אף תגובה. הם הסתדרו כנראה, אפשר להמשיך הלאה.

אבל קובי זיו חדור בתחושת השליחות המפורסמת של יד שרה. הוא לא יכול היה להמשיך הלאה. איש לא ביקש ממנו, וזה לחלוטין לא תפקידו, אבל הוא חייב לוודא שהכל בסדר.

נדלג על ההמתנה הארוכה, על הטלפונים לכל העולם, על הפריצה של מכבי האש אל הדירה. נגיע אל התוצאה הכאובה – האב המבוגר שכב שם כשהוא נטול הכרה, והבת המוגבלת לצידו, חסרת יכולת לסייע. 

זה היה יכול להיגמר נורא. אי אפשר לדמיין מה היה יכול לקרות בסוף השבוע הזה – אם קובי זיו לא היה שם. 

אבל קובי זיו היה שם. עם הנכונית, ועם תיק החובש שלא נפרד ממנו. קובי העניק את העזרה הראשונה הנדרשת, ולאב ולבת שלום. 

כי ביד שרה, כך אנחנו יודעים, נוהגים אחרת…