הבוקר, הלך לעולמו חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון ז”ל. משפחתו של גילאון, ממנהיגי השמאל, ציינה את העובדה כי ליבו נדם בדיוק ב”יום הפועלים” ה-1 במאי. בהודעה שפרסמו, נכתב כך: ״הלך לעולמו האיש עם הלב האדום הכי גדול שיש. מנהיג פועלים שדוגל בשלום, צדק חברתי, וציוני גדול. מצטערים מאד כמשפחה וגם כישראלים”.
לפני קצת יותר מ-20 שנה, ציינה הכנסת במושב מיוחד את יום ההולדת ה-25 ליד שרה. חברים מכל סיעות הבית התייצבו מעל דוכן הכנסת כדי לברך, להוקיר את מתנדבי יד שרה ואת פועלם הכביר למען החברה ועבור כל ישראלי. חה”כ גילאון ז”ל נשא אז נאום בלתי נשכח. נאום בו בין היתר חשף את העובדה לפיה גם הוא נמנה, כמתנדב פעיל, בתוך משפחת יד שרה.
כך הוא מצוטט בדברי הכנסת:
“אדוני היושב ראש, כבוד השרים – שר הבריאות, שר הפנים, והשר רוני מילוא –
זכות גדולה – כל אחד מדבר באופן נפלא – נפלה בחלקי להיות שליחה של סיעתי, מרצ, כדי לעמוד כאן ולהצדיע לאנשים היפים והנפלאים, 6,000 מתנדבים, ובראשם – אורי לופוליאנסקי. דווקא אתנחתא כזאת, בימים כאלה של כל כך הרבה ציניות, אדוני, כשהחמלה פסה מרחובותינו וממוסדותינו, והחמלה כולה ניטלה מן השלטון ועברה אל העמותות, בתקופה שכבר אין אור תמיד אלא רק זיקוקי דינור, והכול כל כך ציני – זו הרגשה נפלאה לפגוש אתכם דווקא היום, ולהיזכר במשפט הכל כך יפה משירה של נעמי שמר, על ארץ ישראל הישנה ש”באה כדי לתת ולא כדי לקחת”.
אם יש משהו שמאפיין את “יד שרה”, ואני אומר את זה כמי שהיה בין המשפחות שהשתמשו בשירותיה, הוא ביכולת שלה להגיש את היד כדי לתת ולא כדי לקחת.
כל כך נפעמתי מן הפעילות הזאת לפני עשור, עד כדי כך, אדוני היושב ראש – ואני אפילו רוצה לגלות כאן “סקופ” קטן. הייתי מתנדב של “יד שרה” בסניף ביפו, נדמה לי שזה אפילו הסניף הראשי ברחוב יהודה הימית.
ואתה שואל את עצמך, אדוני היושב ראש, אם יש כל כך הרבה חמלה באנשים, בעמותות, מדוע ניטלה החמלה הזאת והיא איננה, ואולי מישהו היה צריך לתת אותה מלכתחילה. במקום שאנשים נמצאים בסוף הנפילה, אדוני, אין בעת הזאת אדם אחד שחושב שיבואו ידיים כדי לאחוז בו, זולת “יד שרה” וארגונים שכמותו.
לכן אני עומד כאן, אדוני, חילוני בן חילונים, אפיקורס בן אפיקורסים, נציג של סיעה שהיא כזאת, ובכל זאת היא חרדית בכל המצוות שבין אדם לחברו, ומצביע על הפעולה הנפלאה, המיוחדת, של האנשים שניצבים כאן אתנו, שנותנים לנו אולי רק את התקווה היחידה שעוד משהו טוב יכול להיות כאן, במקום הזה, שבו שורה רק ציניות, ונכים של החברה הזאת מתגוללים ברחובות, שיש מי שיכולים לבוא כדי לתת ולא כדי לקחת, ושיהיה מי שיגיד שצריך לקחת בחזרה את האזרחים האלה הביתה, כי אנחנו בעצם אחראים להם, וכמו “יד שרה” צריכה להיות המדינה כולה.
לכן, אחי ואחיותי מתנדבי “יד שרה”, כה לחי ויישר כוח ותחזק ידכם, “יד שרה”, שמוכיחה לנו איך אפשר לתת ולא כדי לקחת. תודה רבה, אדוני.
