שלושה חודשים הם היו בבית, לבד, אסירים לשם הגנה על בריאותם. הם לא יכולים לצאת לשום פעילות, אבל צוות השיקומון דאג להם לטיול אישי, פרטי וממוגן
גם בימים שבשגרה הם מוגבלים, מרותקי בית. אבל בימים שבשגרה, המלאכים של מרכזי השיקום ביד שרה דואגים שהם יוכלו לצאת. נהגי הנכוניות דואגים להם ליציאה נוחה שפורצת את כבלי המוגבלות, וצוות השיקומון המסור מחזיר אותם לחיים, כמעט כמו פעם.
אבל עכשיו? עכשיו אי אפשר!
אי אפשר להחזיר אותם לשיקומון, זו הרי סכנת חיים אמיתית. אי אפשר לפתוח מחדש את מרכזי השיקום התוססים תמיד, מצמרר רק לחשוב על מה שעלול חלילה לקרות שם כשהנגיף מכה בכל מקום.
הם בקבוצת סיכון משמעותית, משתתפי מרכזי השיקום של יד שרה. הם לא יכולים לבוא לשיקומון, אבל הם בשום אופן לא לבד!
מתנדבי השיקומון שומרים על קשר חם, מתקשרים, שולחים פרחים ותזכורות מחממות לב. שני הצדדים מחכים כבר לחזור ולהיפגש. ובינתיים? כרגיל ביד שרה, חושבים על פתרונות מחוץ לקופסה. פתרון מושלם! גם לצאת, גם בלי להסתכן.
כך יצא לדרך מיזם הטיול הפרטי.
פעם הם היו נפגשים, יוצאים יחד לפעילויות קבוצתיות. עכשיו אי אפשר, אז כל אחד מקבל יחס אישי.
בכפר סבא למשל, כן נפגשים. תוך שמירה על ההנחיות, באוויר הפתוח (“תחת עץ התות”, מגדירה מנהלת הסניף גב’ רוני שייפמן פרידמן, את מקום המפגש האקסקלוסיבי). יוזמות מקומיות כאלו מצילות את המשתקמים, “יש לנו בשביל מה לקום בבוקר”, הם מספרים. אך מה עם כל היתר? אלו שאינם יכולים לקיים שגרה קבוצתית כזו?
עם המלאכים של יד שרה, השאלה מיותרת. הפתרון הגיע. מושלם.
הם יצאו לכותל, לקבר רחל, לפארק רעננה ולמקומות נוספים שנבחרו. כל יציאה לוותה בהיערכות לוגיסטית לא פשוטה. בהקפדה מקיפה על סטריליזציה שתאפשר את הטיול. ההגנה על הבריאות עמדה במקום הראשון, בלי לחסוך בהנאה מהטיול המרגש.
“שלושה חודשים לא נשמתי אוויר צח”, הגיבו המשתקמים בהתרגשות. בפעם הראשונה הם בחוץ, כבר לא אסירים בביתם שלהם. עם המלווה המסור, בנכונית מוגנת ועם מעטפת בריאותית הולמת, הם יכלו לשוב לחיים, כמעט כמו פעם.
והמתנדבים? הם התרגשו לא פחות. איך אפשר שלא?!
