הגב’ יהודית בנדיקט, מנהלת מחלקת ההדרכה, מסתובבת בין הסניפים, חשה מקרוב את הצרכים ועמלה ללא לאות להטמיע את השירות המותאם והמיטבי. בדרכה, היא נחשפת לעוצמת הנתינה של משפחת המתנדבים המופלאה ביד שרה ומתוך טנא הסיפורים בוחרת היא לשתף בחלק הפחות מוכר, זה של הסניפים הביתיים.
מדובר על אותם סניפים קטנים, אלו שלא מהווים מרכזי שירותים ושאין בהם את המגוון הרחב של שירותי ההשאלה. נועדו הם רק לסיוע שכונתי, השולחן בסלון הוא דלפק הקבלה של הסניף וארון השירות במרפסת הוא מחסן הציוד.
סניפים קטנים, אבל הלב – ענק!
כמו בסיפור אליו נחשפה גב’ בנדיקט בסניף רמת שלמה, בביתם של משפחת שפרינצלס:
למארחת לא היה זמן לדבר, אפילו לא לשיחה קלה, היא חייבת לבדוק היום מבחנים ואין לה זמן לכלום. פשוט אין לה זמן. כמחנכת כיתה, שעות הערב הן חלק בלתי נפרד משעות העבודה. בתקופת מבחנים לחוצה, כל דקה יקרה. גב’ בנדיקט ראתה מקרוב, הבינה שהזמן לא מתאים ורצתה לצאת כדי לחזור בזמן אחר, אבל מתברר שרק היא שמה לב לכך שלבעלת הבית אין זמן…
“הדלת לא הפסיקה להסתובב”, מספרת לנו האורחת. שואלים הגיעו אחד אחרי השני, כולם היו צריכים משהו, לשאול, להאריך או להחזיר. כולם קיבלו את מלוא תשומת הלב, באדיבות מלאה. אף אחד מהבאים הרבים באותו ערב לא יכול היה לחלום שבעצם בעלת הבית לא פנויה כעת.
בסניפים הביתיים אין “משמרת התנדבות”. הם בבית, דייריו-המתנדבים. הם בבית, וכשהם בבית הם זמינים ונכונים לשירות!
בשלב מסויים, ממשיכה גב’ בנדיקט ומספרת, הגיע לבית מישהו שבא להחזיר ציוד. בעלת הבית הדריכה אותו להניח את הציוד הכבד במחסן שבקומת הקרקע ואז לעלות לביתה כדי להסדיר את הרישום במחשב. כשהוא כבר עלה, התברר שאין לו את מספר הזהות של השואל ובהיעדר המכשיר התקשתה גב’ שפרינצלס להזין את ההחזרה בתוכנה. היא ניסתה אפשרות כזו או אחרת, רק דבר אחד לא העזה לעשות – לבקש מהשליח להעלות בעצמו את הציוד אל הבית…
לסיום, מקנחת גב’ בנדיקט בציטוט משפחתי. בביקורה בסניף רמת בית שמש, המנוהל בביתם של משפחת דויטש, נדהמה שוב מאיכות השירות והמוטיבציה המדהימה לעמוד לימין הפונים בכל דרך. ומי היא גב’ דויטש מנהלת הסניף? באופן לא מפתיע – מדובר בביתה של הגב’ שפרינצלס מרמת שלמה. “אני רואה שהחסד זורם אצלכם בגנים”, העירה מנהלת מחלקת ההדרכה, ונתקלה בבת צחוק “זה לא גנים, זה כבר חלק מהגוף…”
