מחלקת ההנצחות והצוואות של יד שרה בסיפור מדהים לקראת יום כיפור ובמסר מאלף
“ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה”, אמרת יום כיפור – והמילים האלה מיד מתנגנות בראש. מה זה יום כיפור אם לא זה? ותשובה ותפילה וצדקה, רק כך, נחתמים לשנה טוב יותר.
המילים האלה, כשהן מתנגנות לאבישי מאירוביץ ממחלקת ההנצחות והצוואות ביד שרה בראש, מזכירות גם סיפור מדהים. סיפור כזה שהוא עוד יספר לנכדים. בינתיים, עד שהם יגיעו, הוא מוכן לספר אותו לנו.
רשמנו:
“אחד הסניפים היותר פעילים של יד שרה”, כך מעתיקים אנו, “משרת אלפי פונים. המתנדבים המסורים מגיעים מידי בוקר לסניף, נותנים בחיוך את עצמם ואת הפריטים הדרושים לשואלים, אם רק הם היו יודעים מי נתן להם את האפשרות לעזור לכל כך הרבה…”
מי נתן להם? רגע, אבישי רק לוקח נשימה.
“בעיר הזו, בה שוכן הסניף המאוד-פעיל הזה, לא היה סניף. שנים שלא היה. תושבים רצו, יד שרה ראתה צורך אמיתי לפתוח סניף בעיר, אבל העירייה לא רצתה לעזור. לא היה לה משהו נגד, ראשי העירייה אפילו באו לבקש שיפתחו סניף, אבל מצידם הם לא נתנו. לא מקום, לא אפשרות, אז לא היה סניף.
איך בכל אופן יש סניף? איך הוא פעיל כל כך? הכל בזכות תושב אחד. תושב שהחליט שאם הוא לא היה יכול להיעזר, לפחות שאחרים ייעזרו.
התושב הזה לא יכול היה להזדקן בעיר בה חי ופעל עשרות שנים. הוא עבר למקום אחר, ושם גילה את שירותי יד שרה. הוא נעזר המון במתנדבים היקרים, הוא גילה את העולמות של החסד בדיוק בזמן בו הוא היה זקוק להם כל כך. כאב לו שחבריו שנשארו בעיר אותה הוא עזב לא יכלו לקבל את הסיוע העצום והמגוון אותו הוא עצמו קיבל. הוא ניסה לעזור, לדחוף, אבל מה יכול לעשות אדם שהוא עצמו זקוק לעזרה? כמה הוא יכול לדחוף?
היהודי הזה לא הצליח לדחוף את העירייה, למעשה הם אפילו לא ענו לו למכתבים. הוא שיתף את המתנדבים בצער שחש על כך שמתנדבים כמותם לא יכולים לעשות את כל הטוב הזה גם בעיר אותה השאיר מאחוריו, ואחד מהם פלט בצחוק: “אולי תתן ליד שרה את הדירה שלך, וככה לא תצטרך את העירייה…”
זה היה בצחוק! הוא לא היה מציע את זה ברצינות. צחוק-צחוק, אבל היהודי הטוב הזה דווקא לקח את הבדיחה ברצינות. הוא מצא את הטלפון שלי, ביקש ממני לבוא אליו, וביקש שאדאג שהדירה שלו תעבור לרשות יד שרה אחרי שכבר לא יזדקק לכספי השכירות שלה… הוא רק ביקש להנציח את שמו ואת שם רעייתו. הודיתי לו, סידרתי את כל מה שהיה צריך, וחטפתי ‘שוק’ נוראי כשהצוואה הזו התממשה שבוע לאחר מכן!
הוא נפטר שליו ורגוע, כך סיפרו לי. הוא היה מאושר שהעיזבון שלו בידיים טובות. ורק לחשוב שאם הבדיחה הזו הייתה מתעכבת, הדירה הייתה הולכת לאפוטרופוס הכללי….
למעשה, הדירה לא התאימה לפתיחת סניף, אך יד שרה מימשה את הנכס והוסיפה סכום גדול מצידה כדי להקים סניף על שמו של זה שדאג לחברים ולשכנים שלו מחיים.
מדהים!
אבישי מבקש לנצל את הבמה בפורטל כדי לפנות באופן אישי לכל אחד ואחת ממשפחת יד שרה. זה הזמן להנציח! זה הזמן ל”תשובה ותפילה וצדקה”. תחשבו על חוג מכריכם, זה אולי נשמע לא כל כך נעים, אבל תחשבו על ההבדל התהומי בין זה שאיבד את העיזבון שלו לבין זה שיכול להזדקן מאושר כשהוא יודע שהוא משאיר כאן מתנה מוצלחת שתניב לו פירות עתידיים ותנציח את שמו.
תחשבו עליהם, לטובתם.