הכל התחיל לפני שבועות ספורים. מישהו שבא להחזיר מכשיר לסניף, הגיע עם שקית מלאה בתרופות ושאל אם יש לנו מה לעשות איתם.
המתנדבת שדיברה איתו לא הכירה את מחלקת ‘בריאות שווה לכל’ והיא שאלה אותי אחר כך מה לעשות עם השקית. העברתי כמובן את התרופות, כשהעברנו את הציוד למרלו”ג, לידי ‘בריאות שווה לכל’ ושכחתי מכל הסיפור.
ההמשך היה מדהים.
שבוע שעבר, הגיע לסניף שוב אותו אחד. מי שהביא את השקית עם התרופות. הוא שאל האם לקחו את התרופות ולאן. סיפרנו לו על בית המרקחת הקהילתי במסגרת ‘בריאות שווה לכל‘, היוזמה שמאפשרת חלוקת תרופות חינם לכל מי שזקוק, ואת איסוף התרופות מכל מי שלא זקוק ומעונין להעבירם הלאה.
היה לי חשוב לשתף אותו בפרטים כדי שישמח בזה שהתרומה שלו הגיעה ליעד מצויין, אבל היה נראה שהיה קשה לו לשמוע את זה.
נבהלתי. חששתי שהוא זקוק לתרופות שמסר. שאלתי אם ירצה שאנסה להחזיר אותן, אבל הוא מחה בתוקף. את התרופות האלה הוא לא צריך.
שקית התרופות הייתה של רעייתו, שהייתה חולת דיאליזה. ברוך השם נמצאה עבורה תרומת כליה ואת השקית הוא מסר ליד שרה כדי שמישהו אחר ישתמש בתרופות להן היא כבר לא זקוקה.
אז מה היה קשה? ההמשך. כל כך עצוב. עכשיו, כנראה בגלל הבדיקות לוודא שההשתלה עברה בשלום, התגלה בגופה גידול. הוא היה פשוט מיואש. הם כבר הרגישו שהחולי והסבל מאחוריהם והנה נפתחת התמודדות חדשה.
מסתבר שחוץ מההתמודדות עם המחלה, יש כאן גם קושי כלכלי משמעותי במיוחד. היא זקוקה עכשיו להמון תרופות. גם תרופות שאותן היא צריכה לקבל אחרי ההשתלה, ועכשיו גם תרופות למלחמה החדשה. הם מתמודדים, אבל קשה להם.
כשהוא הבין שיש לנו דרך לעזור, לפחות בהתמודדות הכלכלית, הוא כמעט בכה. קישרנו אותו עם המתנדבים הנפלאים במחלקה והתרגשנו לסגור את המעגל. הוא רצה לתרום את התרופות כדי לעשות טוב לאחרים, וכך יכול היה להכיר את הפתרון החדשני הזה שבעזרת השם יעשה טוב גם לו ולרעייתו.
“רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד” (משלי כא כא)
