לצאת מבית האבות לתפילה בקבר רחל אמנו?

בצוות נהגי הנכוניות של יד שרה זו בכלל לא שאלה. זה סימן קריאה לשליחות שעליהם לבצע.

לא משנה שדיירי בית האבות בירושלים מתניידים כולם בכיסאות גלגלים. או שהסעה של כמה דיירים יחד מחייבת היערכות מוקדמת, תיאום לוחות זמנים מול בית האבות, והעמדת מספר נכוניות ונהגים – אחד לכל נוסע. ברגע שמגיעה בקשה – המערך כולו נעמד על הרגליים. או במקרה הזה: על הגלגלים.

כך היה גם הפעם. כמה מדיירי בית האבות הביעו משאלה פשוטה, כמעט מובנת מאליה עבור אדם בריא: להגיע לקבר רחל אמנו, להתפלל, להודות ולהרגיש קרובים…

עבורם –זו בקשה מורכבת, אבל נהגי הנכוניות של יד שרה נענו לקריאה ללא היסוס- יחד איתם הבקשה המורכבת הפכה למובנת מאיליה וקלה לביצוע.

המערך, שהוקם ביוזמתו של הרב אורי לופוליאנסקי מתוך הבנה עמוקה בצורך לאפשר לאנשים עם מוגבלות להגיע לכל מקום – בקלות, בכבוד ובעלות מינימלית – הוכיח שוב את ייעודו. לא רק הסעה ממקום למקום, אלא חיבור של אדם אל מה שחשוב לו באמת.

הנכוניות יצאו לדרך, ובתוכן דיירים נרגשים עם עיניים נוצצות, כשהגיעו אל המקום הקדוש, קבר רחל אמנו ע"ה, נדמה היה שהמאמץ כולו מתגמד מול הרגע. ידיים אוחזות בסידור, מבטים מורמים, ודמעות של התרגשות – סוף־סוף הם כאן. עבור חלקם זו היתה הפעם הראשונה מזה שנים ולכולם זה היה רגע של משמעות, של חיבור, של תחושה שהם לא נשארו מאחור.

את הרגעים האלו לא קונים בכסף.

את האפשרות הזו – לצאת מגבולות הקושי ולהגשים משאלה פשוטה ועמוקה – אפשר לקבל רק בזכות הנכונות, הלב והמסירות של יד שרה.