בזכות פרויקט סיפורי חיים של יד שרה הזכרונות מהעבר הופכים לספר
איך מסכמים 96 שנות חיים בספר אחד? מסתבר שכשהלב פתוח והקולמוס כותב אפשר להחיות את זיכרונות העבר לסיפור חיים אישי ומתעד שנשאר למזכרת נצחית.
איבון ג'משי – רכזת מיזם סיפורי חיים בסניף אשדוד ורחלי יוסף מתנדבת במחלקת סיפורי חיים הן שתי מתנדבות העובדות יחד בשיתוף פעולה לכתוב את סיפורה של הגב' בתיה (בבה) רחמילביץ' בת ה-96 ממושב באר טוביה. מיד בשיחה הראשונה כשהגיעו לביתה הן צללו אל מאורעות ההיסטוריה עוד מהימים שלפני קום המדינה
בבה נולדה בדצמבר 1929 והגיעה למושב בגיל חצי שנה, ב 1930 קצת אחרי הקמתו מחדש (לאחר שהמושבה באר טוביה חרבה במאורעות תרפ"ט 1929). ומאז (למעט שנות לימודיה בתיכון) לא עזבה את הישוב מאז – למעט שנות לימודיה בתיכון – לא עזבה את היישוב, היא נקשרה באדמה הזאת קרוב למאה שנים!
בבה סיפרה על ההתיישבות והחיים בצל ההתמודדות נפילת בנה היקר, טייס חיל האוויר יאיר רחמילביץ'. בחצר ביתה של בבה ניצב זנב מטוס לזיכרו של יאיר. "התרגשנו לשמוע שחשוב לבני המשפחה לקיים בחצר את האירועים המשפחתיים, שמחה לצד האובדן והעצב כשגרת חיים של המשפחה." מספרת איבון.
לכל אדם יש סיפור חיים עשיר בזיכרונות, חוויות ורגעים מעצבים – נכס אישי ומשפחתי בעל ערך רב לדורות הבאים. אך בפועל, רבים אינם מצליחים לתעד את הסיפור בזמן, ולעיתים מאוחר מדי מתברר עד כמה סיפורים שלמים אבדו או נשארו חלקיים בלבד.
מתוך ההבנה הזו הוקם לפני כ־20 שנה פרויקט “סיפורי חיים” של יד שרה, שנועד לאפשר לאנשים – בתחילה בעיקר ניצולי שואה – לתעד את סיפור חייהם המלא: מהילדות, דרך שנות ההתמודדות, ועד לבניית החיים מחדש.
“אנשים רוצים לספר, רוצים שיקשיבו להם, ובעיקר רוצים להשאיר משהו מוחשי לדורות הבאים” אומרות מתנדבות המיזם המנהלות אותו כבר למעלה משני עשורים.
הייחוד של פרויקט סיפורי החיים,, טמון בדרך העבודה. “זהו סיפור בגוף ראשון." הן אומרות. אין ריאיון, אין שאלות מכוונות ואין התערבות באמצע. האדם מספר את סיפורו כפי שהוא רוצה, בקצב שלו ובשפה שלו”. המתנדבים נפגשים עם המספרים לאורך סדרת פגישות – לרוב כתריסר – ולאחר מכן מתחיל תהליך עריכה, הגהה ועימוד, שנמשך חודשים אחדים. בסיום מקבל המספר ספר מודפס, ממש כמו כל ספר אחר, ולצידו קובץ דיגיטלי להדפסות נוספות עבור בני המשפחה.
עם השנים התרחב הפרויקט ואינו מיועד עוד רק לניצולי שואה. “כיום אנחנו פונים לכל אדם מבוגר שמעוניין בכך” אומרות המתנדבות“ יש מי שפונה בעצמו, ויש מי שמגיע בעקבות המלצה של בני משפחה, שכנים או אנשי מקצוע. בשלב הראשון אנחנו תמיד משוחחים ישירות עם המספר, כדי לוודא שזהו רצון שלו ושיש אפשרות ממשית להפוך את הסיפור לספר”.
הספרים עצמם שונים זה מזה: יש הנפתחים בילדות ובבית ההורים, אחרים מתחילים דווקא ברגע דרמטי או משמעותי במיוחד, ויש מי שבוחר ללכת אחורה – מההווה אל העבר. “זה הסיפור שלהם”, הן מדגישות “ואנחנו מכבדים כל בחירה”.
הספר של בבה נמצא בשלבי עריכה מתקדמים ולאחר מכן ייצא לאור,. ספר לדורות הבאים שמתעד מבעד לקורות חייה את הרגעים המכוננים ואת המסרים שילוו את משפחתה הלאה וכך הם עוד מאות רבות של ספרי זיכרון שנכתבו במסגרת המיזם שאורם ממשיך להאיר.
