לבני הקטנטן!
“באי שם יושב לו אבא”, פיזם לעצמו אביו של ישי בן הארבע וחצי.
הוא פיזם לעצמו, רשם בלאט על גב התמונה. לעצמו, כי הבן הקטנטן רחוק כל כך. בלאט, כי קול הפגזים השורקים מניחים אך בקושי לחשוב.
הוא רחוק כל כך מהבית, מהאשה ומהבן הקטנטן, רחוק – בשליחות אומה שפופה האבלה על השמדת מיליונים מאחיה.
“במקום אבא – תמונת אבא” רושם אריה גוריון מהחזית באירופה, כי בלב רוחשת דאגה – מהמלחמה בנאצים לא כולם חוזרים.
ישי גוריון, מתנדב במוקד המצוקה ביד שרה, אחראי על התקנת לחצני המצוקה באיזור באר שבע.
ישי חגג לפני חצי שנה את הגיעו לגבורות, אך זה לא מה שימנע ממנו לעבור מכתובת אחת לשניה כדי לוודא שלחצן המצוקה מותקן בצורה טובה, שחייהם של עוד ועוד אנשים יהיו בטוחים. מוגנים.
צוות המתנדבים אותו הוא מנהל במסירות, התקין בתקופת הקורונה מאות לחצני מצוקה באיזור באר שבע. גולת הכותרת הם כמובן ניצולי השואה, עשרות מהם – המתגוררים באיזור באר שבע – צוידו בחינם בלחצני מצוקה מתקדמים עם חיישן נפילה, כשהצוות של ישי פועל במסירות כדי לסייע להם להזדקן בכבוד.
עבור ישי, מדובר בסגירת מעגל מרגשת במיוחד.
אביו, אריה ז”ל, נשלח אל החזית, היישר אל מלחמת המצווה מול החיה הנאצית, כשהוא היה “קטנטן” בן ארבע וחצי בלבד.
אביו עזב את הכל, את הארץ השלווה יחסית, את משפחתו החמה והאוהבת, את “בני הקטנטן”, כדי להתייצב מול שעטת ההשמדה של רוצחי אחיו ואחיותיו.
אבא לוחם, כך חורז הוא, כדי שלהבא לכל בן ובת יהיה אבא אמיתי. אבא יהיה ולא תמונה. לא “במקום אבא – תמונה” כפי שאולי יפול בגורלו של הבן הקטנטן הנפרד מאביו, אולי לתמיד.
אריה גוריון חזר מהחזית. הוא האריך ימים ונפטר בשיבה טובה. אך את ההקרבה שלו הוא השאיר גם לדור הבא.
ישי, אותו בן קטנטן הרואה את אביו בתמונה שמעבר לשורות המרטיטות, נושא עימו את הצוואה – המלחמה בנאצים היא מלחמה לעתיד טוב יותר לכולם. לכל אבא ואמא, לכל בן ובת.
ישי וצוותו ממשיכים את המלחמה, ממשיכים לדאוג לעוד ועוד ניצולי שואה, ממשיכים את ‘מבצע שארית הפליטה’ אליו גוייס האב ומאחורי התמונה הם רואים את השורות החותמות – “אבא אמיתי, אבא חי. אבא שמח עד בלי די!”