“החבר’ה מהסיירת”, כך קוראים להם בחיבה במטה הארצי של יד שרה. “כוח איתמר”, מתעקשים לקרוא להם בבניין. ולא סתם, נהגי אשפוז הבית, אלו שבניצוחו המסור של ר’ איתמר בר-עזר יוצאים לכל מקום בארץ כדי לאפשר לכל אחד ליהנות מהחלמה ביתית נפלאה, מתגברים על כל קושי, מנצחים כל אתגר ומתמסרים באהבה לכל קריאה.
רפרוף על קבוצת הוואטסאפ הפנימית של הנהגים, מלמד על גדלות הנפש של אלו שהופכים את עבודתם לחסד מזוקק. ללא פשרות.
הנה אברהם ג’יקובס מפתח תקווה שעוזב את סעודת הפורים החגיגית עם המשפחה, כי מישהו מגבעתיים הזעיק את יד שרה לתיקון המנוף. אז איך אפשר לשמוח בפורים אם מישהו זקוק למנוף שיעביר אותו למיטה? הוא יצא ביום החופש שלו, נסע לגבעתיים ודאג שגם להם תהיה שמחת פורים.
ומה עם נתי בוטבול, הנהג המסור מרכסים, שבאישון ליל הגיע לתקן מיטה. כי אין מה לעשות, עם כל הכבוד לחיים האישיים שלו, הוא לא מוכן שמישהו שצריך את עזרתו ימתין לו עד למחר בבוקר.
אנו עוברים מקריאה לקריאה, כל אחד מהנהגים, וסליחה שאנחנו מדלגים על כל השמות הטובים, כולם זמינים לכל קריאה, כולם מנצחים כל בעיה. כאן נהג שעזב את ההכנות לפני שבת חורפית ורץ להחליף סוללה. שם נהג שיצא בשיא הקור והגשם כדי להביא כורסה. הם כאן, ושם, ובכל מקום שצריכים אותם! מדהימים שכמותם.
ההגדרה של חיים ועקנין, הנהג המסור מטבריה, קולעת אל המטרה. קריאה שהגיעה בשעות אחר הצהרים המאוחרות להזמנת ציוד לאשפוז בית, פגשה אותו לאחר שעות העבודה שלו. הוא היה אמור להגיע למחרת ולהביא את הציוד, רק יום אחד לאחר ההזמנה. אבל הוא לא הסכים לדחות למחר. הוא הבין שהחולה זקוק לציוד והוא הגיע בשעת ערב מאוחרת עד לביתו שבקיבוץ בגליל כדי להתקין את כל הציוד הדרוש.
הם נדהמו שם, בני המשפחה שנשמו לרווחה כשהכל סודר. “מה?!” הם התפלאו, “ביד שרה עובדים בכאלה שעות?” ומה הייתה התגובה המיידית של חיים? תקשיבו ותיהנו: “ביד שרה הולכים לישון רק אחרי שגם אתם יכולים לישון!”