לפני 13 שנה, כשהייתה גב’ שולמית קטן ז”ל “רק” בת 83, ניאותה היא להעניק ראיון עיתונאי לעיתון ‘בשבע’. ראיון בו סיפרה את קורות חייה המרתקים, מילדותה בגרמניה לצד בני משפחתה המיוחסת, המעבר לכפר הצרפתי, הפעילות במחתרת הצרפתית להברחת יהודים מהנאצים. הנישואים לבעלה ר’ משה ז”ל תוך כדי ההסתתרות מהציידים הנאצים והפעילות החשאית לשליחת דברי תורה ודברי חיזוק לילדים המסתתרים בבתי חסידי אומות העולם. העיתונאי האזין בצמא לסיפור החיים המרתק של מי שגידלה באהבה ענקית משפחה בת 11 ילדים תוך כדי המאבק על יישוב הארץ. מי שצברה קריירה מרשימה לצד בעלה אשר מפעלו הגדול ‘אוצר לעזי רש”י’ הפך לנכס ראשון במעלה לכל לומד גמרא, ובעיקר – למי שממרומי גילה לא מפסיקה לרגע את התנדבותה ארוכת השנים ביד שרה. “יד שרה זו באמת האהבה הגדולה שלי”, כך מספרת היא.כך צוטטה היא אז בעיתון ‘בשבע’:”יצירתיות ב’יד שרה’ – כשיצאה שולמית לפנסיה הקדישה את רוב עיתותיה להתנדבות ב’יד שרה’. כבר ביומה הראשון כפנסיונרית פעלה שולמית להשגת מוניטור חדיש שלא היה בארץ, המתריע מפני סכנת מוות בעריסה. “הורים נאלצו לעשות תורנות, מי נשאר ער ליד הילד”, מסבירה שולמית את חשיבות הפרויקט. “עכשיו בזכות המכשיר הזה הם יכולים לישון בשקט, כי המכשיר מצפצף אם הילד מפסיק לנשום”.
במשך קרוב לעשרים השנים הבאות היא התנדבה במרץ ביד שרה במגוון תחומים: הדרכת מתנדבים, הקמת משחקיות לילדים מוגבלים ויחסי ציבור. בין השאר הקימה בכמה ערים בצרפת את ‘ידידי יד שרה’. על המרץ והיצירתיות בעבודתה יעיד הסיפור הבא: “זקנים רבים מפחדים מטיפולי שיניים. פעם אחת קראתי בעיתון שיש ביפן כיסא מיוחד שהוא טוב לזקנים. אפשר לשכב, ויש רדיו וכל מיני דברים נחמדים. מישהו נידב את זה והביא את זה לארץ בשדכנות שלי. עכשיו זה כבר ענתיקה, אבל אז באו הרבה אנשים לראות את זה, כי זה לא היה רגיל בארץ”.
גם כיום, כשכבר אינה מתנדבת, יש לה רעיונות לתחומי פעילות נוספים. “אני חושבת שצריך למצוא פתרונות לנשים צעירות שיולדות ואחרי יומיים הולכות הביתה. צריך לעזור להן. אין מספיק שינה, ואז אין מספיק חלב, הן עצבניות ויש חס וחלילה דיכאון אחרי לידה. אני חושבת שזה הדבר הבא שצריך לעשות, אבל אני כבר זקנה, אז לא כל-כך מקשיבים לי”.
נוסף להתנדבותה ב’יד שרה’ התנדבה גם בבית החולים ‘שערי צדק’ במחלקה הגריאטרית ובמשחקייה, “אבל ‘יד שרה’ זו באמת האהבה הגדולה שלי”.
9 שנים אחרי הראיון, כשגב’ שולמית קטן כבר בת 91, ליוו אותה בני שבט קטן הגדול והמופלא, זה אשר שלוחותיו מוכרות כמעט בכל מקום, הממשיך בדרך הנתינה חסרת הגבולות אותו למד לאורך השנים מ’ממו’ הטובה, לדרכה האחרונה כשהם שרים סביב מיטתה את השיר ההולם כל כך ‘אשת חיל מי ימצא’.
6 שנים נוספות חלפו. 6 שנים שעברו מאז נפטרה גב’ שולמית קטן ז”ל, עד שאתמול נודע לנו שלא את הכל סיפרה גב’ קטן לעיתונאי מ’בשבע’. היא לא סיפרה לו למשל שהיא זו שתרמה את הסכום שנדרש להקמת סניף יד שרה ביישוב נריה. יישוב בו מתגוררת בתה בת שבע עם בעלה רב היישוב הרב הרשקוביץ וילדיהם.
6 שנים אחרי פטירתה, ועשרים שנים אחרי הקמת הסניף, הוסר הלוט מעל השלט המזכיר את פועלה של יוזמת הסניף. בני השבט התאספו לכבד את זכרה של אם המשפחה ‘ממו’ – הסבתא הבלתי נשכחת, והבת – הרבנית בת שבע נשאה דברים בשם המשפחה.
את האירוע המרגש, כיבד בנוכחותו הרב אורי לופוליאנסקי אשר סיפר על “יקירת ירושלים” שולמית קטן ע”ה ולאחר מכן העניק תעודת כבוד לגב’ שרה בלוך, המנהלת את הסניף בנריה במסירות מאז הקמתו לפני עשרים שנה!המתנדבים הנרגשים לא חדלו מלהודות למנהלת האיזור המסורה, גב’ אלישבע פרינץ, המלוה אותם יום יום מקרוב ומשמשת אוזן קשבת לכל פנייה ובקשה. המסירות הזו, ככל הנוגע לנריה, מיוחדת שבעתיים – וכפי שצויין בטקס כיצד מקפידה גב’ פרינץ על ביקורים סדירים גם בזמנים קשים במיוחד כמו בזמן האינתיפאדה כשהנסיעות לנריה היו מסוכנות ומפחידות.מנכ”ל יד שרה, מוישי כהן, כיבד את בנה הבכור של גב’ קטן – פרופ’ רפי קטן, נשיא מרכז הסרטן בתל השומר, להסיר את הלוט מעל שלט ההנצחה הייחודי.כל כך מרגש לקרוא את השלט הזה. להיזכר במתנדבים הראשונים, אלו שפתחו את מרוץ הנתינה. אלו שהיו כאן, ובעקבותיהם אנו ממשיכים לצעוד.ויהללוה בשערים מעשיה.