קרן טואטה-שגיא, מורה בבית הספר “השיטה” שברחובות זכתה בפרס רקאנטי על פרויקט נגישות שיזמה והפעילה במשך מספר שנים בבית הספר. במהלך הפרויקט נעזרו התלמידים בכיסאות גלגלים מיד שרה. הפרס בא לעודד דפוסי עבודה של יזמים במערכות חינוך, ולהפנות את תשומת הלב הציבורית למורים, יוזמים ויוצרים, הן כיחידים והן כחלק ממערכת השואפת לשפר את איכויותיה.
לפני 11 שנים החלה קרן טואטה-שגיא ללמד בבית הספר הפתוח השיטה שבשכונת חבצלת ברחובות. בכיתתה למד אייל מונק, ילד שהתנייד באמצעות קלנועית, שמעבר להתמודדות עם מחלתו – ניוון שרירים, התמודד עם בעיות נגישות. לאחר שנפטר החליטה המורה המסורה להפוך את הנושא למפעל חייה. מורה נוספת הצטרפה לפרויקט, והן קראו לו “נגיש לא אדיש”.
תלמידי כיתות ט’ התגייסו למשימה ועד מהרה היו 75 תלמידים שערכו מחקר מקיף על נושא הנגישות. “ישבנו על פרמטרים וטבלאות, נפגשנו עם ראש העירייה, יצרנו אפליקציה והזנו נתונים, ומה שהתחיל כפרויקט הפך ליוזמה”. היא מספרת.
התלמידים הקדישו את כל מערכי השיעור לנושא, יצרו תבחינים, ניסחו מכתב רשמי ויצאו ליום שיא, ובמסגרתו הסתובבו ברחבי העיר עם 20 כיסאות גלגלים מיד שרה. הם בדקו גנים ציבוריים ומרכזי קניות, ובחנו הלכה למעשה עם אלו מכשולים מתמודד היושב על כיסא הגלגלים כשהוא יוצא מביתו.
יחד עם תוכנית “קהילה נגישה” של משרד הרווחה ובעזרת חברת סיסטמטיקס, בנה גיא ניזרי, הורה לתלמיד בבית הספר, אפליקציה על פי התבחינים שהילדים יצרו. הם חברו לפרויקט “עולים מדרגה” שעובד בשיתוף עם אפליקציית “איזי” ויצאו לעיר למדוד ולבחון היכן יש בעיות של נגישות תוך עדכון שלהן באפליקציות, כדי שכשאדם עם כיסא גלגלים ייצא מביתו הוא יוכל לבנות לעצמו את המסלול הנוח ביותר ליעד שאליו הוא מעוניין להגיע.
אחת התלמידות, רוני סתוי, כתבה על הפרויקט: “התחלקנו ל-11 קבוצות כאשר כל קבוצה קיבלה כיסא גלגלים של יד שרה. כל קבוצה הסתובבה באזור מסוים שנתנו לה בשכונת ‘רחובות החדשה’. עם טלפון חכם אשר בו נמצא יישומון הנגישות המיוחד שנבנה במיוחד עבור הפרויקט. ביישום ישנם כמה שדות שצריך למלא. השדה הראשון הוא תחום תשתיות (מדרכות עם רמפות תחנות אוטובוס וכו’). השני הוא נותני שירותים (בתי קפה, בנקים וכו’). השלישי הוא פארקים וגנים, והרביעי הוא מבנים. ביום השיא של הפרויקט כל קבוצה יצאה עם כיסא הגלגלים שלה אל האזור בו היא צריכה להסתובב. כל פעם ילד אחד מהקבוצה נסע בכיסא הגלגלים כדי להרגיש כמה קשה לבן אדם על כיסא הגלגלים, ולחוות את הפרויקט עד הסוף ולדעת באמת אם המקום נגיש או לא נגיש. דיווחי הנגישות נקלטו מיד במפה האינטרנטית. המפה נועדה למטרה פשוטה ובסיסית – שהאנשים הנעזרים בכיסאות גלגלים יוכלו להיכנס בקלות ולראות מה נגיש ומה לא נגיש במקום לשלוח אדם להסתובב ולבדוק מסלול אפשרי עבורם”.
עם הממצאים שאספו התלמידים הם הגיעו לעיריית רחובות לפגישה עם ראש העירייה רחמים מלול. “הצגנו בפניו את הנתונים שלנו ואנחנו מרגישים שיש לנו קו פתוח לעירייה ושהנושא חשוב להם”, אומרת טואטה-שגיא.
אחד המשתתפים בפרויקט הוא אחיו של אייל מונק ז”ל. אפילו הוא לא הבין עד כמה עניין הנגישות הוא נושא קריטי עד שהתיישב בכיסא הגלגלים והבין מה עובר על אדם נכה. “אני זוכר את ההורים שלי נלחמים על נושא הנגישות אבל לא הבנתי את זה עד שעשיתי את זה בעצמי”, הוא אומר. “זו חוויה פותחת עיניים. לא הבנתי עד כמה זה קשה. כמה דבר קטן יכול למנוע מבן אדם כניסה למקום כלשהו”.
כעת, לאחר עבודה מאומצת של שלוש שנים, כל מערכי הפרויקט יצקו יסודות והן מעוניינות שבתי ספר נוספים בעיר ייקחו חלק ביוזמה. “העבודה הסיזיפית נעשתה. עכשיו אנחנו רוצים להעביר את זה הלאה. מערכי השיעור כבר מוכנים ואנחנו יותר ממוכנים לסייע לבתי ספר אחרים לקלוט את הפרויקט אצלם”, אומרת טואטה-שגיא.
רוני מסכמת את חשיבות הפרויקט: “בשבילי פרויקט הנגישות היה חוויה יוצאת דופן. חוויתי את ההתמודדות של האדם הנכה על כיסא הגלגלים בצורה הכי מדהימה שיש, להסתובב על כיסא גלגלים כי עד שלא מרגישים ומתנסים לא באמת מבינים את הקושי ואת העבודה. מעבר לכך זאת הייתה תחושה פשוט מדהימה לדעת שאנחנו הולכים לעזור לכל כך הרבה אנשים. הדבר ייצר מודעות בכיתה, בחטיבה ובכלל. חשוב שאנשים יהיו מודעים לאנשים עם מוגבלויות וחשוב שנעזור להם איפה שרק נוכל. להנגיש להם עוד מקומות ולא רק ברחובות, לשלב אותם בחברה, והכי חשוב להתייחס אליהם כמו אל בני אדם רגילים לגמרי כי נכה הוא בן אדם נורמאלי לגמרי ואת זה הבנתי הרבה בזכות הפרויקט. מה שעשינו היה רק קצה המזלג יש עוד המון מקומות להנגיש, ומוגבלויות פיזיות ומנטליות נוספות וחשוב שכולם ירתמו למאבק!”.
בכתבה שולבו קטעים מכתבתה של אביגיל קדם, כתבת ידיעות רחובות
