מספר מחוללי החמצן הביתיים שהושאלו מ”יד שרה” הוכפל בתקופת הקורונה (כתבה בעיתון ‘הארץ’)

https://www.haaretz.co.il/health/corona/1.9274741

גורמים רפואיים מצביעים על סיכונים אפשריים, אך חולי קורונה שנשארו בבית עם מחוללי חמצן ולא פנו לטיפול רפואי מוסמך בטוחים שעשו את הדבר הנכון. “אם הייתי מנותק מהמשפחה שלי, לא הייתי פה היום. אני בטוח בזה”, טוען אחד מהם
הארץ​​​​​​​ 09.11.2020 16:17 אהרן רבינוביץ

בחול המועד פסח, זמן קצר לאחר שגילה כי חלה בקורונה, ח’, בן 53 מביתר עילית, נפרד מילדיו. הוא אינו סובל ממחלות רקע, אך החולשה, המאבק על כל נשימה והשיעול הבלתי פוסק גרמו לו להאמין שסופו קרוב. “לא יכולתי לנשום, השתעלתי והרגשתי את הריאות נשפכות החוצה. חשבתי שזה נגמר ונפרדתי מהילדים”, הוא מספר. “סבלתי מאי-התמצאות במרחב, כאילו חייתי בתוך איזה ענן במשך שלושה ימים”.

בימים שלאחר מכן, בסיוע מחולל חמצן ביתי שקיבל מעמותת “יד שרה”, ח’ החל להתאושש והיום מצבו טוב הרבה יותר. “רצו לפנות אותי לבית חולים”, הוא מספר, “אבל רופא בשערי צדק אמר לי: ‘בוא נראה אם תצליח לעבור את זה עם חמצן בבית’. הייתי עם סטורציה (רמת חמצן בדם) של 87% (רמה הנחשבת נמוכה)”. הוא משוכנע כי אם היה מתאשפז, הוא כבר לא היה בחיים. “אם הייתי מנותק מהמשפחה שלי, לא הייתי פה היום. אני בטוח בזה”, הוא מתעקש.

ח’ שייך לקבוצת חולי קורונה שסבלו מתסמינים, אך החליטו להתרחק מבתי חולים. מאז החל נגיף הקורונה להתפשט בישראל, התרבו דיווחים על אנשים שנרתעים מאשפוז ושואלים על דעת עצמם ציוד רפואי – כמה מהם אף נמנעו מפנייה לבית חולים כשמצבם החמיר. על פי נתוני “יד שרה”, המתפרסמים כעת לראשונה, בין 1 בפברואר ל-11 באוקטובר חל זינוק חד במספר האנשים שהשאילו מהעמותה מחוללי חמצן ביתיים, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

לפי הנתונים חלו עלייה של 89% בהשאלת מחוללי חמצן רגילים מהעמותה (מ-1,506 ל-2,839), עלייה של 91% בהשאלת מחוללי חמצן “ניידים ייחודיים” (מ-540 ל-1,031), ועלייה של 2,460% בהשאלת מחוללי חמצן של עשרה ליטרים (מחמישה ל-128). בסך הכל חל זינוק של 95% בשיעור השאלת המכשירים לסיוע נשימתי ביתי מהעמותה. זינוק של 90% חל גם בשיעור המכשירים שהושאלו למדידת דופק וריווי חמצן – מ-1,360 ל-2,590. עם זאת, בקופות החולים – שהן עיקר ספקיות המכשירים – לא חלה עלייה כה משמעותית בשיעור ההשאלה שלהם.

מנתוני “יד שרה” מתברר כי אף שהזינוק החד ביותר בהשאלת מחוללי חמצן מהעמותה התרחש בערים חרדיות, הביקוש הגבוה לא ייחודי לחברה החרדית. לפי הנתונים, בביתר עילית חל זינוק של 2300% בהשאלתם, בבני ברק חלה עלייה של 210%, באילת עלייה של 164%, בירושלים 125%, ברמת גן 96%, במודיעין 90%, בבאר שבע ובחולון 86%, בבת ים 82%, בכפר סבא 65%, בהרצליה 59%, בראשון לציון 57% ובתל אביב 54%. בבית שמש הושאלו 25 מחוללים (לעומת אפס בתקופה המקבילה).

“העדפתי לעשות הכל כדי להישאר בבית”
“איבדתי את חוש הטעם והריח, החום עלה והרגשתי קוצר נשימה וכאבים מאוד חזקים בחזה. הרופא המליץ לי להתפנות לבית חולים, אבל בתי החולים בירושלים היו מלאים והיו צריכים לשלוח אותי לבית חולים במרכז הארץ”, מספר דביר מירושלים, שנדבק בנגיף בתחילת ספטמבר. בעקבות שיחה עם כמה חברים, דביר החליט לקבל את הטיפול בביתו. “אני כמובן לא בא בטענות לרופאים כי העומס והלחץ מובנים, הרופאים עושים מעל ומעבר, אבל יש סיפורים על זיהומים ועל אנשים שעושים צרכים במיטה. אז העדפתי לעשות הכל כדי להישאר בבית”, הסביר.

רמת החמצן בדמו של דביר, בן 40 ללא מחלות רקע, הגיעה ל-84%, אך מחוללי החמצן בסניפי “יד שרה” בירושלים אזלו והוא נדרש להמתין עד שהמכשיר המיוחל הגיע מסניף העמותה בביתר עילית. ביומיים הראשונים לקבלת מחולל החמצן, דביר השתמש בו ללא הפסקה ובימים שלאחר מכן הפסיק בהדרגה. הוא בודד את עצמו ממשפחתו באחד החדרים בביתם. “הרגשתי חולשה מאוד גדולה, בקושי הצלחתי לקום לשירותים”, הוא מספר. “עד שהייתי קם לא היה לי כוח לחזור למיטה, פשוט הייתי נשאר על הרצפה, נח כמה דקות ורק אז חוזר”.

אבי, בן 64 מרעננה, נעזר אף הוא במחולל חמצן ביתי של “יד שרה” לאחר שנדבק בנגיף באמצע יולי. “לקוחה של אשתי בהוד השרון קיבלה מחולל חמצן ביתי וגם ארבעה שכנים שלי”, הוא מספר. לדבריו, התהליך שנדרש כדי לקבל מחולל חמצן מקופת החולים שלו גרם לו לפנות לעמותת יד שרה. “השארתי הודעה בקופה, חזר אליי בערב איזה רופא ואמר לי להתקשר מחר. ראיתי שזה לא מתקדם והיתה לי מצוקה נשימתית, אז החתן שלי לקח מיד שרה מחולל חמצן”.

אבי חובר למכשיר במשך ארבעה ימים ברציפות וכך עבר את החלק הקשה של המחלה. הוא מספר כי בשיא, רמת החמצן בדמו הגיעה ל-88%. “היו לי צמרמורות, שיעול, כאבי ראש וחום. אני אדם בריא ללא מחלות רקע, עושה כושר ועדיין לא חזרתי לעצמי במאה אחוז”, הוא אומר. “היו לי כאבי שרירים ברגליים ובבית החזה גם ארבעה שבועות לאחר שנדבקתי. אני עדיין עייף מאוד וכשאני עושה פעילות אני צריך לנוח כל כמה דקות. יש גם פגיעה בזיכרון לטווח הקצר”.

שלא כמו אבי, דביר לא פנה לקופת החולים שלו בבקשה לקבל מחולל חמצן ביתי, ולדעתו היתה לכך סיבה טובה. “הביורוקרטיה מאוד ארוכה”, הוא מספר, “זה פרוצדורה שלמה. הם, מבחינתם, מעדיפים שתלך לבית החולים וזה לא ממש היה אופציה. היה צריך לעשות סדרת בדיקות וצילומים, לצאת באמבולנס מיוחד ולהמתין לתוצאות, כשבזמן הזה אני חייב לנשום, ולכן פניתי ליד שרה”.

אבי סבור שעשה נכון כשלא אושפז. “חד משמעית זו היתה ההחלטה הנכונה. אני לא חושב שזה היה עושה לי טוב להסתובב שם”, הוא אומר ל”הארץ”. ח’ משוכנע כי הטיפול בבית הציל את חייו. “כשחליתי אחת הבנות שלי, שלא הסכימה לעזוב אותי לשנייה, היתה איתי כל הזמן”, מספר ח’. “אם הייתי בתוך בועה בבית חולים לא היה לי חשק לחיות. תחשוב על אדם מבוגר שיבקש כוס מים או תה ואין מי שידבר איתו. אין לזה צ’אנס”. דביר מרוצה אף הוא, אך מציין כי הוא “מכיר מישהו עם מחלות רקע שהשאיל מחולל חמצן ביתי, אבל אצלו זה גרם לבעיות והוא הובהל לבית החולים עם אירוע לבבי”.

חולים באורח קל
לפי הערכות של גורמים במערכת הבריאות, מצבם של החולים שטופלו בביתם לא היה קשה. רמת חמצן בדם היא רק מדד אחד להגדרת מצבו של חולה קורונה כקשה, כשהתנאי המקדים והעיקרי להגדרת מצב החולה כבינוני או קשה הוא דלקת ריאות – לרוב די חריפה – על רקע הנגיף. כשלצד דלקת הריאות, החולה סובל מרמת חמצן בדם נמוכה מ-93% וכן קצב של מעל 30 נשימות בדקה, החולה יוגדר קשה. חולי קורונה שמצבם קשה נזקקים גם לטיפול תרופתי, בדיקות רבות, ניטור קבוע של מדדי גופם והשגחה של 24 שעות במסגרת אשפוז.

גורמים במערכת הבריאות הבהירו כי העלייה בהשאלת מחוללי החמצן מ”יד שרה” אינה קשורה למצב המערכת הרפואית. הם הסבירו כי חולי קורונה המשוחררים מבית החולים עדיין סובלים מהפרעות נשימה שמצריכות זמינות של מכשירים תומכי נשימה. לפי אותם גורמים, קופות החולים הן שמספקות את המכשירים, אולם ייתכן שחלק מהחולים פונים ל”יד שרה” כי העמותה נגישה יותר והקשר איתה מהיר יותר. העלייה בהשאלת המכשירים מהעמותה עשויה לנבוע גם מחשש של חולים במחלות נשימה כרוניות להגיע לבתי חולים, והעדפה לטפל בעצמם בבית כל עוד מצבם מאפשר זאת. אחרים מעדיפים להחזיק בבית אמצעי לתמיכת חמצן למקרה שיידבקו בנגיף.

החשש מאשפוז עלה גם בשיחות עם חולים ללא מחלות נשימה כרוניות. חיים, בן 35 מירושלים, נדבק בקורונה בחג שמחת תורה. “כבר ביום הראשון של המחלה אמרתי למשפחה שאם אגיע לבית חולים המצב שלי יידרדר יותר”, הוא אומר ל”הארץ”. “זה לא טוב לראות אנשים סביבך הולכים ומידרדרים. הרגשתי שאני צריך לעשות הכול כדי להישאר בבית”. גם אשתו, שנדבקה יחד איתו בנגיף, החליטה לקבל את הטיפול בבית.

חיים מספר כי הקפיד על עטיית מסכה ועל כללי הריחוק החברתי, דבר שלהערכתו הגן מהדבקה על אביו שהתפלל איתו. “התחלתי להרגיש חולשה ברגליים ואז כאבים בשרירים”, הוא אומר. “בצאת החג הלכנו להיבדק ולמחרת קיבלנו תשובה חיובית. מאז התחילה אצלי הידרדרות והיה לי קשה לנשום. לאשתי היה שיעול חזק והיא איבדה את הקול, היא לא היתה יכולה להוציא מלה כמה ימים”, סיפר.

בביתו של חיים היה מד ריווי חמצן בדם שנועד לחולה אחר. “אשתי בדקה אותי כשישנתי והגעתי ל-84%, היא נלחצה והעירה אותי. גיסי הגיע תוך שעתיים עם מחולל חמצן”, הוא מספר. “אני סובל קצת מעודף משקל אבל לא משהו שגורם למחנק. הפעם זה היה משהו שונה. הרגשתי כאילו סחטו אותי במכונה, אבל עד הסוף. הוציאו כל טיפה בגוף. הייתי עם חמצן 48 שעות רצוף, אחרי זה התחלתי טיפה לשחרר. אני מגדיר את המחולל הזה מחולל פלאות”.

לב רחב וידע דל
במערכת הבריאות הדעות חלוקות באשר לאיכות הטיפול הביתי בחולי קורונה, וגורמים רפואיים ציינו כי באשפוז ביתי ישנם סיכונים אפשריים. מנהל מחלקת קורונה בבית החולים הדסה עין כרם, פרופ’ דרור מבורך, אומר כי הוא “לא חושב שזה רעיון טוב שחולה במצב קשה יטופל בבית לפני שהוא היה בבית חולים ועבר הערכה של רופא שמכיר את הטיפול בקורונה”. לדבריו, מחולים המטופלים בבית, לא ייעוץ ופיקוח רפואי, נמנע טיפול שקיים רק בבתי חולים כמו תרופות מיוחדות.

מבורך מציין כי הוא מבין לליבם של החולים שלא רוצים להתאשפז. “להיות מאושפז במחלקת קורונה זה לא נעים בגלל המרחק מהמשפחה וגם אנשי הצוות לא תמיד נמצאים ולבושים בצורה מוזרה. התנאים לא אופטימליים”, הוא מודה. “אבל לחולים שאומרים שעדיף להיות בבית אין תמונה מלאה. הם ראו חולה אחד – את עצמם. אני רואה מאות חולים. על כל עשרה בבית יכול להיות אחד שימות, ואנחנו לא יכולים לאפשר את זה”.

מבורך מציין כי “בסך הכל הרעיון של טיפול ביתי הוא טוב, אבל צריך לעשות את זה בצורה מבוקרת”. לדבריו, כדי להעניק טיפול ביתי בטוח, על קופות החולים מערך לטיפול קהילתי שיכלול רופאים שיעברו הכשרה וינטרו את מצבם של המטופלים בבית. “אם הם מזהים בעיה עם חולה הם יכולים להתייעץ עם רופאים בכירים, ואז יהיה אפשר להעביר אותו לבית חולים בזמן”, הוא אומר. “ככה גם נותנים לחולים שלא זקוקים לאשפוז צ’אנס להחלים בבית וגם עושים בקרה רפואית – שלא יגיעו לבית חולים ברגע האחרון אם חס וחלילה הם לא בכיוון הנכון”.

מנכ”ל “יד שרה” משה כהן מספר כי מייסד העמותה, אורי לופוליאנסקי (לשעבר ראש העיר ירושלים), זיהה את הביקוש למחוללי חמצן כבר כשהקורונה החלה להתפשט, וייבא מאות מכשירים לישראל. בעמותה מציינים כי מעבר לאלפי חולי הקורונה שנזקקו לסיוע נשימתי וטופלו בביתם, ישנם עוד אלפי חולים במחלות אחרות שלא הגיעו לבתי החולים, לדבריהם בעקבות פעילות העמותה. “בית חולים זה מקום ראוי לאנשים שמצבם רע, אבל הרבה מאוד רופאים, מנהלי מחלקות שמדברים איתי, פונים אלינו כשהם רוצים לשחרר גל של חולים מהמחלקה”, אומר כהן.

“יד שרה” אינו הארגון היחיד בישראל שמשאיל ציוד רפואי. בחודשים האחרונים קמו ארגונים נוספים שמשאילים מחוללי חמצן לחולי קורונה, אך בהיקף נמוך יותר. גם קופות החולים מספקות מחוללי חמצן ביתיים כאשר יש צורך בכך, וגם אצלן הביקוש הגובר במכשירים מורגש. “בחלק מהארגונים האחרים נותנים מחולל חמצן רק עם הפניית רופא, אבל אנחנו לא דורשים את זה”, מציין כהן. “אנחנו כן אומרים שכדאי לפנות לרופא שידע לכוון את המכשיר לרמה הרצויה”.

מחולל פלאות! מחולל החמצן הנייד אוקסיגרין של יד שרה